סיכונים

להלן רשימה של סיבוכים ואי-נעימויות הנובעים ישירות מהניתוח.

מצבים רפואיים[]

תפעות שחולפות בדרך כלל אחרי זמן קצר: דימום, גירוי עצב הפנים, הפרעות בטעם, סחרחורות והקאות (27% מהילדים במחקר אחד[1]), טיניטוס מוגבר, כאבי צוואר, דליפה של נוזל מהאוזן הפנימית.
בעיות שיווי משקל. מחקר בקרב ילדים [2] מצא שאצל 50% מהמועמדים לשתל יש בעיות כבר לפני הניתוח. 71% מהילדים חוו שינויים בתפקוד שיווי המשקל בעקבות הניתוח. אצל 10% (7/71) נמצאה ארפלקסיה (בבדיקה 3 חודשים אחרי הניתוח). מצבם של 2 מתוך 7 מושתלים שחוו ארפלקסיה השתפר אחרי זמן ממושך. 6 מתוך ה-7 חוו סימפטומים חזקים מיד אחרי הניתוח. ל-2 מתוך ה-7 היה מונדיני, ולאחד היה CMV.
ל-70% מהילדים בארץ יש דלקות אוזניים באיזשהו שלב אחרי הניתוח.[3] הטיפול כולל לפעמים אנטיביוטיקה לוריד.
אסתטיקה: המקלט/משדר המושתל נראה כבליטה קטנה מאחורי הראש, אך השיער מסתיר. בניתוח מגלחים את אזור החתך.

סיכונים הנובעים מהרדמה כללית.
גירוי קבוע של עצב הפנים.
דלקת קרום המוח (meningitis) - במקרים קיצוניים עלולה דליפה של נוזל מהאוזן הפנימית לעבור למוח בעקבות החתך בשבלול ולגרום לדלקת קרום המוח. יש לבדוק דלקות אוזניים ולתת אנטיביוטיקה במקרה הצורך. חיסון פרוונר (Prevenar, ניתן בטיפת חלב לכל התינוקות בשנים האחרונות, מגן מפני 7 זנים) בתוספת חיסון פנמווקס (בגיל שנתיים, מגן מפני 23 זנים) אמור למנוע דלקת.
התגלות מצב בריאותי בזמן הניתוח, שמונע הכנסת אלקטרודות.
לא הוכח עדיין אם יש בעיית קרינה הנובעת מהשתל.[4]

אובדן שרידי שמיעה באוזן המנותחת (חלקי או נרחב). (Brown et al. (2011 [5] דווחו על שימור מלא ב-14 מתוך 31 ילדים שקיבלו שתל עם אלקטרודות באורך מלא.
אי יכולת לשמוע בחודש שלאחר הניתוח עד להפעלת השתל. אין אפשרות להרכיב מכשירי שמיעה ואת החלק החיצוני של השתל עד להחלמת הפצע.
אין ריפוי מלא של החרשות.
נדרש שיקום אינטנסיבי.
לא ניתן לקבוע מראש את רמת השיפור וקצב ההתקדמות.

תקלה בחלקים החיצוניים עלולה לדרוש החלפה שעולה כסף ואי-יכולת לשמוע לזמן מה.
תקלה בחלקים פנמיים עלולה לדרוש ניתוח חוזר. חברות השתלים מציגות נתוני CSR (שרידות) הגבוהים מ-98%. כלומר פחות מ-2% מהשתלים התקלקלו. לעומת זאת, מחקר עצמאי שנערך במינסוטה בשנים 1998-2008 מצא שאחוז הכשלים (ניתוחים להוצאת השתל של AB ונוקלאוס) עמד על 9% בגלל תקלה בשתל ועוד 6% בגלל בעיה רפואית.[6]

עם השתל חלות מגבלות על עריכת בדיקות: MRI, Ionizing Radiation Therapy, Electoconvulsive Therapy, Diathermy and Monopolar electrosurgical Instruments. המושתל מקבל כרטיס שניתן להציג לרופאים.
גלאי מתכות חזק כמו אלה שבשימוש בשדות-תעופה עלול לגרום למושתל לשמוע קולות חזקים. ניתן להסיר את המעבד כדי למנוע זאת. יש מעבדים שהמיקרופונים שלהם רגישים לקרינת X כמו זו שבסורקי מזוודות. המושתל מקבל כרטיס שניתן להציג לאנשי ביטחון.